המסעדה הכי עצובה בתל אביב

5
 

הרעב נדבק לך לבטן עוד מהלילה לפני, והשמיכה הכניעה אותך להחזיק מעמד עד הבוקר. השתמשת בכוס קפה האחרונה על המדף, ובנס הגעת לפלאפל של איציק. אתה בולס מנה ואז עוד חצי, רק בשביל לא לעמוד רעב בתור למסעדה הכי עצובה בתל אביב. למזלך, לא צריך להזמין מקום מראש, אבל כן צריך לתפוס מקום בתור שהתחיל עוד מהפינה השמאלית של הרחוב. כל שבוע נפתחות עשרות מסעדות חדשות בתל אביב, אבל אתה, בחרת במסעדה שלא מגישה קיסמים, וגם לא משנה את התפריט לפי פריחתה של החוטמית זיפנית. אתה בחרת במסעדה שמוזגת אוכל של אמא שלא שלך לתוך פלסטיק מרובע, ולפעמים עגול, תלוי בחישובים של הסופ"ש. הפלסטיקים אמורים להחזיק ליומיים של רווקות מאוחרת. אתה נהנה מהאיזון העדין בין הצפיפות של חדר האוכל בקיבוץ לבין הפטור משאלות על זוגיות בארוחת שישי. פעם אחת, בטעות, מצאת חיפושית שחורה קטנה בתוך הטבית העיראקי, אבל זה לא מנע ממך לחזור ולהזמין את אותה המנה בדיוק. לא החרמת את המסעדה בשם איזו חיפושית שעפה לפיילה הלא נכונה בשישי הלא נכון. לפעמים אתה כל כך רעב, שאתה מדלג על השלב של הצלחת ואתה תוקע מזלג פלסטיק עמוק בתוך הקופסא כבר בדרך הביתה. שישי אחד אתה מאמץ את ז'קלין שתנפה לך קוסקוס, בשישי אחר אחרי אתה מאמץ את מרסל שתטגן לך קציצות פרסה, שאותן אתה אוהב כל השנה, ולפעמים פשוט בא לך לשבת על הצ'ולנט של ציפי. שבת שלום.